כבושב (הילל אריה) נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

המבקש הגיש תביעה נגד המשיבה לבית המשפט לתביעות קטנות בגין הוצאת לשון הרע, עוגמת נפש, איבוד זמן והפסדים כספיים. המבקש לא צירף לבקשתו את כתב התביעה ומסמכים אחרים בתיק, אך בדקתי אותם עצמאית. בית המשפט לתביעות קטנות (השופטת יפעת מישורי) דחה את תביעתו לאחר דיון מכיוון שהתביעה לא הוכחה, והמסמכים שהוגשו מחזקים דווקא את גירסת הנתבעת, לפיה, לא הוציאה לשון הרע אלא ענתה למכתב תלונה שהתלונן עליה התובע. באותו מכתב השיבה הנתבעת כי התובע הוצא ממרכז השירות שלה לאחר שהשתולל, וגרם נזק למתקנים. על כך הגיש התובע בקשת רשות ערעור, אליה צירף פסקי דין רבים העוסקים בתביעות לשון הרע.

התובע לא הוכיח במידה מספקת איבוד זמן, עוגמת נפש, והפסדים כספיים. אשר להפסדים הכספיים, הוכח ההיפך, כי התובע זכה להפסקת ההתקשרות עימו טרם תום ההסכם בלי חיובים נוספים. הדבר היחיד שהוכח הוא שהתובע שלח תלונה על הנתבעת והנתבעת שלחה תגובה שבה טענה לאירוע כאמור. התובע טוען שתשובה זו היא לשון הרע מכיוון שלא היה אירוע כזה. הנתבעת לא הביאה ראיות לכך שאירוע כאמור התקיים. היא תירצה זאת בכך שעבר זמן רב, ושהעובדים "כנראה" לא עובדים יותר אצל הנתבעת, אבל אין שום חובה שעדים מטעם הנתבעת יעבדו אצל הנתבעת. עדים באים כדי להוכיח את האמת ולא כדי להגן על מעבידם. על כן, לצורך הדיון, יש להניח שהנתבעת לא הוכיחה שהדברים האמורים במכתבה למשרד התקשורת הוא אמת. אף על פי כן, נראה שבנסיבות הענין אין מדובר בלשון הרע. תלונה למוסד המוסמך לדון בה אינה לשון הרע, וזאת כדי לאפשר לכל אדם להגיש תלונה למוסד מוסמך על מנת שתיבדק. אותו שיקול קיים גם באשר לתשובה לתלונה בפני גוף מוסמך, שהנתבעת חייבת להשיב לו. כמו שהמתלונן זכאי להעלות את תעצומותיו על מנת שיבדקו, כך הנילון זכאי להעלות גירסתו כדי שתיבדק. זאת, מבלי להכריע בטענת הנתבעת כי האמור המכתבה חוסה תחת ההגנה הנתונה בסעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע. הטענה שמשרד התקשורת הוא גוף מעין שיפוטי זקוקה לעיון נוסף.

על כן, דין התביעה היה להידחות, משום שהדבר היחיד שהוכח כראוי, דהיינו כתיבת מכתב התשובה לתלונה, אינו לשון הרע.

לכך מתווספת העובדה כי עסקינן בבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות. מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות לאפשר דיון יעיל, קצר ופשוט בתביעות שעלותן הכספית נמוכה, ותכלית זו מנחה את ערכאת הערעור בבואה לשקול מתן רשות ערעור על פסק הדין – רע"א 3006/05 פריפר טבעי בע"מ נ' ראובני (ניתן ביום 12.7.2005); בר"ע (מחוזי י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח מאיר (ניתן ביום 3.4.2008), שם נקבע כי רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות תינתן כאשר מדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה, שאינה מצריכה דיונים ארוכים וטענות מקדמיות, או אם מדובר בשאלה עקרונית בנושא שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה, כאשר רצוי שלא להנציח פסק דין מוטעה המשמש לאותו בית משפט תקדים לתביעות דומות – בר"ע (מחוזי י-ם) 244/90 פנחס יאיר נ' שחר פרנקל פ"מ תשנ"א(3) 309 (1990). המקרה הנדון בבקשת רשות ערעור זו אינו עונה לתנאים האמורים.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. המבקש ישלם למשיבה ההוצאותיה בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. לשם כך, יועבר סכום זה מתוך העירבון למשיבה, והיתרה תושב למבקש.

ניתן היום, ה' טבת תש"ע, 22 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: